רופאי השיניים הם מהבולטים בתחום הרפואה, החשופים בשנים האחרונות לתביעות פיצויים בגין רשלנות רפואית. גם בית המשפט לא מקל ראש בתביעות אלו, ובמקרים רבים פוסק לטובת התובעים פיצויים בסכומים משמעותיים. במקרים אחרים אף שלל משרד הבריאות את רישיונו של רופא, אם נמצא פגם מקצועי או אתי בהתנהלותו מול המטופל.
מקרי הרשלנות נפוצים בעיקר עקב תוכנית לקויה לשיקום הפה, שעלולה לפגוע אף בשיניים בריאות, ועל כן מומלץ תמיד לוודא מראש שמומחיותו של רופא השיניים אליו פונים אכן מתאימה לטיפול הדרוש. מקרה כזה, למשל, נחשף בתביעתה של ד' נגד רופא שגרם לפגיעה עצבית בפיה, ולנזק בשתיים משיניה שבעקבותיו לא היה מנוס מעקירתן. ביהמ"ש חייב את הרופא לשלם לד' פיצוי בסך 150,000 שקל בגין טיפול רשלני, וקבע כי ניתן היה למנוע את הנזק אילו מומחה לטיפולי שורש היה מבצע את הטיפול ולא רופא שאינו בקיא דיו בטיפולי שורש.
לפי חוק זכויות החולה וכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית כל רופא, לרבות רופאי השיניים, מחוייב להסביר למטופל מהו הטיפול הדרוש, מהם היתרונות והסיכונים שבו, מה תוצאותיו הצפויות ומהן האלטרנטיבות. אם הרופא לא עושה זאת, הוא מסתכן בתביע אותה כבר הגדיר ביהמ"ש העליון כעוולה חוקתית מסוג 'פגיעה באוטונומיה' של המטופל. כך היה, לדוגמה, בתביעתה של א' שפוצתה ב-120,000 שקל על-ידי הרופא, לאחר שביהמ"ש קבע כי הלה פגע באוטונומיה שלה כשעקר שתיים משיניה מבלי שהחתים אותה על טופס הסכמה, לא הציג בפניה אופציות אחרות לטיפול ולא פירט בפניה את הסיכונים האפשריים.
מקרים נוספים, שרשויות החוק כבר הכירו בהם כרשלנות רפואית, הם כאשר הרופא מתחמק מלהשיב לשאלותיו של המטופל או להסביר לו על הטיפולים שהוא מבצע. כך, שלל משרד הבריאות ב-2014 את רישיונו של רופא שיניים ל-3 חודשים, בין השאר משום שלמרות שנדרש להגיב לשתי תלונות על רשלנות רפואית נגדו, הוא "זילזל במופגן ובאורח בוטה בסדרי מנהל תקין, מנע אפשרות לבירור ענייניו ולא הגיב לתלונות נגדו".
הרשלנות הרפואית בטיפול שיניים אינה מוגבלת רק לשלב שלפני הטיפול (מסירת מידע והסברים על מהות הטיפול, היתרונות, הסיכונים והחלופות) או לשלבי הטיפול עצמם, וישנם אירועים נוספים שחייבים להעלות סימני שאלה. דוגמאות: התמשכות הטיפולים פרק זמן משמעותי מעבר ללוח הזמנים שקבע הרופא בתוכנית העבודה, כאבים עזים או ממושכים יותר מאלו שתיאר הרופא בתחילת התהליך, מרשם לא נכון של כדורים ובפרט חוסר מעקב או מעקב לא נאות של הרופא לאחר הטיפול, וכיוצא בזה.
בכל מקרה בו מתעורר חשד שמא הטיפול היה רשלני, יש להתייעץ קודם עם עורך דין מומחה בתביעות רשלנות רפואית. כבר קרה שהמטופל כתב תלונה לרופא או להנהלת המרפאה, ובכך למעשה 'חשף את הקלפים' ומסר גרסה מלאה טרם משפט, מה שהקשה מאוחר יותר על ניהולו. כלל, מומלץ לשמור כל תיעוד רפואי, החל בצילומי רנטגן וכלה בחשבוניות מהרופא. אם עורך הדין יחליט לבדוק את נאותות הטיפול, האם היה רשלני אם לאו, יהיה הרופא מחויב להעביר אליו לבקשתו כל מסמך מתיקו הרפואי של המטופל. בשלב הבא, יתבקש המטופל לבקר אצל רופא מומחה על מנת לקבל את התייחסותו המקצועית אודות הטיפול לו זכה המטופל. בעקבות היוועצות זו ועל סמך כל הנתונים הרלבנטיים למקרה (כולל שאלת הכדאיות הכלכלית, כלומר מה הסכום שנידרש להוציא ביחס לסכום הפיצוי שניתן לקבל באופן סביר) יחליט עורך הדין אם קיימת עילת תביעה והאם יש מקום וכדאיות כלכלית להמליץ על הגשת תביעה כנגד הרופא.
נכתב בשיתוף פעולה עם "משרד עורכי הדין כספי סרור"
